• barmnsk

דבר אליי לוקלית

Updated: May 21, 2019



אחד הרגעים המאושרים בחיי מתרחש בכל פעם מחדש ברגע בו אני פותחת את אפליקציית המפות שלי באייפון. "את נמצאת כאן" מסמן לי המכשיר בנקודה אדומה מלאת תשוקה מהבהבת, כאילו מוכיח לי כי הוא לא שכח אותי בין הררי המידע הדיגיטלי שהוא מעבד עבורי בכל יום מחדש. "את נמצאת כאן" משמע - "אני כאן בשבילך".

עצם הנוכחות שלנו במקום ובנקודת זמן מסוימים על ציר הקיימות האינסופי של היקום הפיזי

והדיגיטלי מייצרים לנו משמעות. כן, אני "נמצאת כאן". אני נוכחת, אני חלק. המערכת כולה מעוצבת בכדי להביא אותי ממקום למקום, מתוך דגש וחיבור עמוק לכל המשמעויות הגלויות והנסתרות של ההצהרה המתחדשת הזאת - בכל מקום אשר אני נמצאת, יודע האייפון שלי כי אני "כאן". זוהי נקודת ההתייחסות. אני היא נקודת ההתייחסות של הטכנולוגיה הזאת. לא סתם קוראים לה iphone. לתרגם את החוויה ליוזמה קהילתית את הרגע הקטן והמאושר הזה אני חולמת ופועלת להביא לכל קהילה אותה אני מנהלת: הרגע בו חברי וחברות קהילה ספציפיים נעטפים בחוויה האומרת להם : " אתם כאן". מכאן מתחיל המסע. זוהי הזירה בה אנו מתנהלים מכיוון שכאן אתם נמצאים. זוהי המהות האמיתית של הובלת וניהול קהילות בעידן שלנו - היכולת שלנו כמובילים לייצר תודעה אותנטית ונאמנה לשטח, משמע לוקלית ככל האפשר.

והרי החדשות מבוסס על סיפור אמיתי: יצירתיות פורצת-דרך וחדשנות אמיתית ובוערת לא מגיעות הישר ממשרדי חברות ההיי-טק היוקרתיות ביותר בעולם. מפתיע נכון?

יצירתיות פועמת חייבת להיות רלוונטית. מבחינתי - אין דבר רלוונטי ביזמות הנובעת משובע, מרצון לייצר "חדשנות" (אמרתי לכם שאני שונאת את המילה הזאת) לשם החדשנות. זה ריק מתוכן. השובע מספר לנו סיפורי פנטזיה על מציאות מדומיינת, כזאת שיש לנו "תחושה" כי היא קיימת, אך אין לנו חוויה ממשית ואותנטית שהיא אכן אמיתית. בואו לא נספר סיפורים על קהילות, בואו ניתן להן לדבר בגוף ראשון. זאת הסיבה המרכזית שבגללה אני מאמינה בכל ליבי כי קהילות חייבות לדבר ולפעול לוקלית, בעיקר בשלבי ההקמה ובניית הזהות הקהילתית שלהן. היצירה הלוקלית מאפשרת לקהילות לשאול את עצמן מי הן ולאן הן חולמות להגיע, כיצד ומתי עליהן לעשות זאת ומהיכן. חדשנות לא מתרחשת ממשרדי פייסבוק או גוגל. כן, גם אם יש מגלשה צבעונית בין הקומות. חדשנות נרקמת בשטח. בין א.נשים רגילים עם כאב וצורך גדול. מעבר לכך, בואו נעזוב את הסלוגנים הקיטשיים בצד. לא כל קהילה חייבת לחשוב גלובלי ולפעול לוקלית. קהילות רבות בשלבי הקמה צריכות לחשוב ולדבר באופן מקומי על הזהות והנרטיב שלהן. יהיה להן מספיק זמן במהלך הדרך להבין כיצד הן פוגשות את העולם שבחוץ ואת שלל הקונטקסטים בו הן מעוניינות להתקיים. את צריכה להיות שם

אז מה כל כך חזק בקהילות המדברות את המסר "אתה נמצא כאן"? אולי העובדה כי בתרבות הצריכה המערבית אנו מוצפים מוצרים וחוויות רכישה המספרות לנו סיפורים על כל המקומות בהם אנו *יכולים* / *אמורים* להיות עכשיו מלבד כאן, היכן שאנו נמצאים בפועל. אנחנו לא רזים מספיק, לא הורים טובים מספיק לילדים שלנו. אין לנו מספיק כסף ובטח שלא עור פנים חלק וצעיר. אנחנו לא מדברים על הרגשות שלנו מספיק ובטח שלא מנהלים חיי חברה משמעותיים, מספיק. כל מוצר שאי פעם מכרו לנו עסק בחווית " את צריכה להיות שם, אבל את כאן. אבל היי, אל תדאגי! אנחנו יכולים לקחת אותך לשם." זה מזכיר לי קטע לא פחות ממדהים מרחוב סומסום האלמותי. מדובר בצפיית חובה של 2:26 דקות שאפשר לתמצת עד לשנייה ה-0:44 אם סף הריכוז שלכם הושחת כליל.


אז בפעם הבאה שאתם חולמים על קהילות יוצאות-דופן, מעוררות שינוי ומייצרות מציאות, תחשבו כיצד תוכלו לצקת אליהן ערכים לוקליים. כיצד תוכלו לעודד חשיבה פנימית שתקדים תהליכי חשיבה חיצוניים. כיצד תצליחו לייצר מרחבים רלוונטים וקשובים לצרכי כל קהילה באופן ספציפי. כיצד תוכלו להבין שיש הרבה מכנים משותפים אך רק שיח פתוח בין חברי וחברות הקהילה יכול להנהיג מדיניות "כאן" נאמנה לשטח.

כי לפעמים "שם" זה בעצם ממש כאן.

#קהילות #שייכות #כאן #רחובסומסום

0 views

©1991 by Bar Umansky