• barmnsk

איך אומרים קהילה פורצת דרך באינדונזית?

Updated: May 23, 2019




השנה היא 2017, הזמן והמקום: בוקר צלול בכפר קטן באינדונזיה. קהילת קמפונג פלאנג'י מתעוררת להזדמנות של פעם בחיים.


מענק בן $22,000 אלף דולרים מטעם הממשלה נפל לידיהם של תושבי הקהילה, בעזרתו יוכלו לשפר משמעותית את תנאי המחיה והתברואה הקהילתיים שלהם. דמיינו פרק מטורף של הסדרה "מחלקת גנים ונוף", רק באינדונזית.


באותו הבוקר ממש הבין איש בשם סלאמט ווידודו שיש לו הזדמנות אחת ויחידה לשנות את פני הקהילה שלו לנצח בעזרת המענק הזה. אינסטלציה? זה לחלשים ווידודו, מנהל בית ספר תיכון בן 54 ותושב הכפר מאז ילדותו, הרגיש שהזדמנות כספית שכזאת ממש לא יכולה להתבזבז על חזון גנרי בחסות "שיפור מערכת ניקוז מי השופכין" בכפר. "אינסטלציה? זה לחלשים", בוודאי חשב לעצמו. ווידודו (שלא לקח בחייו קורס של שיווק דיגיטלי או ניהול קהילות) החליט להיות קשוב לשטח ולהביא שינוי אמיתי לקהילה. כמנהל בית ספר שחי בקרב בני נוער, הוא חי רעיונות וחלומות באופן יומיומי. הרעיון שלו, המהפכני הזה, הוא כל כך גדול - שאם יצליח, יביא עימו את כל מערכות הניקוז למי השופכין שקהילה כפרית רק יכולה לחלום עליהם!

אז הוא שכנע את הכפר להוציא את כל כספי המענק על אלפי דליים של צבע.


קהילת קמפונג פלאנג'י הוציאה מעל ל-100,000 אלף שקלים חדשים על דליי צבע בכדי להגשים את החלום של ווידודו: לצבוע את הכפר בצבעי הקשת בענן. קחו רגע לעכל את זה. מאות אלפי שקלים, על פחיות צבע. בכפר יש בעיות של מים זורמים לעיתים, לא תמיד יש חשמל סדיר והאיש שלנו רוצה לצבוע את הרחובות?

ייצוגים של עוני במזרח הרחוק רגע לפני שנדבר על הפעולה עצמה שהניע ווידודו בקהילה, אני רוצה להתייחס לחשיבה הגאונית שעמדה מאחורי הפרקטיקה המעשית של צביעת המרחב עצמו.

ווידודו הבין שהעוני וההזנחה מהם סובלת הקהילה הם רק סיפמטום לבעיה גדולה ומשמעותית יותר. טיפול נקודתי במפגעים תברואתיים לדוגמה, הוא חשוב. אך הוא לא פותר את הבעיה האמיתית המאתגרת את הכפר מיום היווסדתו: אין לו זהות קהילתית מובחנת.


באינדונזיה יש מאות אלפי כפרים. כולם די דומים אחד לשני, בסופו של דבר.

אתם יודעים איך זה, ייצוגים של עוני במזרח הרחוק, המקום שבו "הזדמנויות של פעם בחיים" מגיעות - פעם בחיים.

הכפר שלנו במקרה הזה, הנמצא במחוז סמארנג הצפוני של המדינה, נראה כמו כל קלישאה קלאסית של כפרים שכוחי אל: הכבישים צרים ולא מאפשרים תנועה נוחה של כלי רכב, עמודי התאורה רעועים, מקורות מים מוזנחים משובצי יתושים, גגות הבתים הקטנים מפויחים לחלוטין וחוטי החשמל הישנים סבוכים זה בזה בכאוס טוטאלי. השפה הוויזואלית של העוני (כפי שהיא משודרת מן העולם המערבי אל תוך עצמו) מייצרת עמימות. חוסר הזדהות. אפטיות אדישה. כבר ראינו את "הכפר" הזה. פעם אחת הוא בניגריה, פעם אחת במרוקו, פעם אחרת - בוייטנאם. במונחים של קהילה: יש כאן דפוסי שפה חזרתיים. לקהילות העניות הללו אין דרך להבדיל עצמן אחת מהשנייה. כולן עניות. את כולן ראינו. לעולם לא נוכל לתרום כסף ולבקר בכולן, והאמת, זה מתחיל להתיש אותנו. עכשיו אפשר לחזור לראות סרטונים של חתולים מנגנים על פסנתר?


ווידודו הבין שהעמימות הזאת, חוסר הזהות הקהילתית המובחן כל כך בקרב קהילות מסוג זה, חייב להישבר. הקהילה חייבת להשתמש במענק שקיבלה מידי הממשלה בכדי לשבור את התבנית המפורסמת של ייצוגי העוני הוויזואלים והחליט להצעיד את הקהילה אל זהותה החדשה, זאת שתהיה הפוכה מכל מה שייצגה עד היום תבנית ה- "קהילה ענייה וגנרית" במזרח הרחוק. וכך הוא המציא את "קהילת הקשת בענן", או: אם הייתי דובון-איכפת לי הייתי שוקלת לעשות רילוקיישן. בדחיפות!

בעידן בו אסתטיקה היא מטבע סחר לכל דבר ופוטוגניות של חוויות ומוצרים מקימה או ממוטטת אימפריות כלכליות, החליט ווידודו להקדיש את כספי המענק שקיבל הכפר למטרה אחת פשוטה: יצירת נראות וויזואלית יוצאת דופן לקהילה שלו. ווידודו, בהשראת קהילות שביצעו מהפכות דומות במדינה, החליט להקדיש את משאבי המענק לצביעת הכפר. כל שפת מדרכה, גגון של בית, עמוד חשמל, כביש גישה, חבל כביסה וספסל רחוב לבשו את צבעי הקשת. כל תושב ותושבת הקהילה לקחו חלק בעבודת הצביעה, תוך מתן דרור וחופש מוחלט לאופן הדקורציה ומימושה בשטח.

בני ובנות נוער מהכפר ציירו ציורי קיר ענקיים בשיתוף הדור הוותיק. צוותי עבודה קהילתיים מילאו את הרחובות ויצרו מפגן מרהיב של צבע, הזדמנויות ותקווה. כך נולדה לה שפה קהילתית חדשה הטומנת בתוכה ייצוגים אותנטיים של זהות מורכבת ועמוקה.

זוהי דרכן החדשנית של קהילות מתפתחות לפרוץ דרך בעידן הסושיאל מדיה.

מיותר לציין כי מרגע שיצאה הבשורה, הפך הכפר לשוקק חיים, מתוייר ומסוקר במדיה מסביב לכל העולם. "כפר הקשת בענן" הפך למוקד עלייה לרגל עבור תיירי סלפי מכורים ואושיות אינסטוש מפורסמות, שיעשו הכל בשביל פריים מנצח עבור המותג שלהם. האקט היצירתי הזה עומד לשנות את מציאותו של המחוז כולו. עומדים לסלול כאן כבישים חדשים, בתי עסק שקטים יתעוררו לחיים, תושבים חדשים יעברו להתוגרר בכפר ודי בטוח שגם הממשלה עומדת להמשיך ולתמוך כלכלית במפעל האנושי המדהים הזה.

מה אנחנו יכולים ללמוד מזה? יש כל כך הרבה שיעורים שבחרתי לקחת מהסיפור המופלא של קהילת קמפונג פלאנג'י.


- היכולת לייצר פתרונות אלטרנטיביים לסיטואציות בלתי אפשריות. לפעמים אנחנו צריכים לעשות דברים משוגעים בקהילות שלנו בכדי לתת ביטוי ומענה לסוגיות "בלתי פתירות" מכיוונים יצירתיים ולא הגיוניים בעליל. - כן :שפה וויזואלית היא חלק בלתי נפרד מה-D.N.A הקהילתי שלנו, ואסור לנו לשכוח או לזלזל בזה. כמנהלי קהילות עלינו להשקיע זמן משמעותי בפיתוח שפה וויזואלית לתרבות הקהילתית שלנו.

- לנהל קהילות זה קצת כמו לשחק שחמט. יש חשיבות לתכנון ותפיסה לינארית של תהליכים המשפיעים זה על זה. כל פעולה שלי חייבת להוליד תשואות ותמורות בהמשך הדרך. - פשטות היא החיים עצמם. לצבוע בתים בשמש ואור ותקווה מביאה - שמש ואור ותקווה. כל ההזדמנויות שנפתחו עבור הקהילה הגיעו מתוך ההבנה של ווידודו שהמדיום הוא לגמרי המסר שזה מגיע לעידן הרשתות החברתיות. אה, ו-Terobosan Masyarakat כך אומרים "קהילה פורצת דרך" באינדונזית.

מקורות: https://www.boredpanda.com/rainbow-village-kampung-pelangi-indonesia/ https://mymodernmet.com/rainbow-village-indonesia/

371 views

©1991 by Bar Umansky